לוחמה ביולוגית היא שימוש באורגניזם או רעלן כנשק להשמדה המונית, במטרה להדביק את הקורבן במחלה מתוך מטרה להמיתו, להביאו לאי יכולת לחימה או לפציעתו. לוחמה ביולוגית היא בעלת השלכות לא צפויות, לצד המותקף, המתקיף ולצדדים אחרים שאינם מעורבים בלחימה. בשל כך אמנת הנשק הביולוגי אוסרת על שימוש בה. יחד עם זאת ישנן מדינות אשר ממשיכות בפיתוחו בסתר. בפיתוח לוחמה ביולוגית משתמשים בדרך כלל במיקרואורגניזם טבעיים ואלימים. תהליך הפיכתם לנשק כולל: גידול בקנה מידה גדול, ייצובם בנוזל או הפיכתם לאבקה והשמתם בפצצות אוויר או טילים למיניהם.[1] לנשק הביולוגי מאפיינים המתאימים אותו גם לשימושם של ארגוני טרור. הוא מאפשר להסתפק בכמויות קטנות של חומר, דבר המאפשר את הסתרתו; אפשר לפזרו בחשאי מבלי להשאיר סימנים; יכול לגרום למספר רב של נפגעים; אפקט פסיכולוגי קשה המאפשר פגיעה כלכלית, חברתית ומדינית. התפתחות הביוטכנולוגית מאפשר לפתח זנים אלימים ועמידים יותר. חופש המידע הופך מידע זה לזמין עבור ארגוני טרור.[2] עד היום לא נעשה שימוש בלוחמה ביולוגית ככלי נשק עיקרי במלחמה. בעשור האחרון התגלו מספר ניסיונות של ארגוני טרור להשתמש בלוחמה ביולוגית בקנה מידה קטן. ב-1979 התרחשה תאונה, ראשונה מסוגה, במכון לפיתוח נשק ביולוגי במחוז סברדלובסק. המידע על התאונה ונזקיה יצא לאור רק לאחר נפילת ברית המועצות. |